ובבדידות, ורק מדי פעם נראה עיט חג מעל צמרות העצים. כך נמשך הדבר שנים, והנה הגיע אל המלך צייד זר שחיפש משרה, והציע שיכנס אל היער המסוכן.

   סרב המלך ואמר: "לא בטוח לשהות ביער, אני חושש שגורלך יהיה כגורל האחרים ולא תשוב לצאת משם." השיב הצייד: "אדוני, אעשה זאת על אחריותי. איני יודע פחד."

   יצא אם כן הצייד עם כלבו אל היער. לא עבר זמן והנה עלה הכלב על עקבות חיית בר ורצה לרדוף אחריה; אך לא הספיק לרוץ אלא פסיעות אחדות וכבר מצא עצמו על שפת ברכה עמוקה, ולא יכול היה להמשיך.

   לפתע נשלפה זרוע כבירה מתוך המים, אחזה בכלב ומשכה אותו אל המעמקים. משראה זאת הצייד, נסוג במהירות לאחור, ושב כשהוא מביא עמו שלושה גברים אימתניים. החלו אלה לשאוב את מימי הבריכה בדליים. משנגלתה הקרקעית, שכב שם איש פרא, אשר גופו היה חוּם כברזל חלוד, ושערותיו השתלשלו על פניו עד לברכיים.

    בשעה שנחשף, שאג הפרא ולועו השפריץ נוזל חום; אך במהרה קפץ על